פסק-דין בתיק ע"א 3130/99

השופטת א' פרוקצ'יה:

השאלה

1.        ראובן מתקשר עם שמעון בעיסקה לבניית מיבנה (להלן - "עיסקת היסוד"). במסגרת אותה עיסקה, ניתנת ערבות בנקאית אוטונומית על ידי ראובן, באמצעות בנק א', לטובתו של בנק ב' כדי שתשמש בטחון לאשראי שנותן בנק ב' לשמעון. לימים, שמעון אינו פורע את ההלוואה שקיבל מבנק ב', והבנק מבקש לממש את הערבות הבנקאית המוחזקת בידו כבטוחה. בנק א' וראובן מתנגדים למימוש הערבות בטענות שונות שעניינן הפרות חובות חוזיות של שמעון כלפי ראובן במסגרת עיסקת היסוד שביניהם. האם תישמענה טענות אלה כלפי בנק ב' בבואו לממש את הערבות שבידו? מהו מעמדה של הערבות הבנקאית המוחזקת בידו? מהי הזיקה המשפטית בין ערבות זו לבין עיסקת היסוד שבין הצדדים? באלו נסיבות ניתן למנוע מימושה של ערבות כזו? אלה השאלות העומדות להכרעה בהליך זה.

רקע

2.        ביום 8.10.93 נקשר הסכם קומבינציה בין מותוולי ווקף ג'אמע אל איסתקלאל בחיפה (להלן - "הווקף") לבין המשיבה 1, י.ש.מ.פ. חברה קבלנית לבנין בע"מ (להלן - "י.ש.מ.פ." או "המשיבה") ביחס ל-3 חלקות בחיפה השייכות לווקף. על פי הסכם זה, היה על י.ש.מ.פ. לבנות על החלקות בנין משרדים, מסחר ומגורים. תמורת הבנייה, התחייב הווקף להעביר לי.ש.מ.פ. זכויות בנכס בשיעור מוגדר, באופן ששני הצדדים יזכו בחלקים מסוימים מהמבנה שייבנה ומשטח המקרקעין. יומיים לאחר חתימת הסכם זה, נחתם ביום 10.10.93 הסכם בין המערערת, שובל הנדסה ובנין (1988) שותפות רשומה (להלן - "שובל" או "המערערת") לבין י.ש.מ.פ.. בהסכם זה הסבה י.ש.מ.פ. לשובל את זכויות הבנייה שהיו בידה מכח החוזה בינה לבין הווקף (להלן "עיסקת היסוד"). במסגרת עיסקה זו התחייבה י.ש.מ.פ. להעביר לשובל חלק מזכויותיה בנכס כפי שהוקנו לה בהסכם עם הווקף. בין היתר, נקבע בעיסקת-היסוד כי כל זכויות שובל, י.ש.מ.פ. והווקף ישועבדו לטובת בנק אשר ילווה את הפרוייקט, וי.ש.מ.פ. התחייבה להמציא את הסכמת הווקף ויפוי כח לצורך ביצוע השעבוד לבנק המלווה.

3.        במסגרת עיסקת היסוד, ניתנו מטעמה של שובל ובאמצעות בנק הפועלים שלוש ערבויות בנקאיות, מהן שתי ערבויות שהן נשוא ענייננו: האחת מיום 9.2.94 על סך 600,000 ש"ח והשניה מיום 22.2.94 על סך 592,600 ש"ח. ערבויות אלה ניתנו על ידי בנק הפועלים במישרין לידי בנק דיסקונט לצורך הבטחת אשראי ושירותים בנקאיים שינתנו על ידי בנק דיסקונט לי.ש.מ.פ.. מתן הערבויות כאמור כרוך  בהלוואה צמודת דולר בסך 600,000 ש"ח שבנק דיסקונט נתן לי.ש.מ.פ. בפברואר 1994. מועד פרעונן של הערבויות המקוריות נועד ליום 22.5.95. בנק הפועלים, בתורת הבנק הערב, רשם לזכותו ביום 13.2.94 משכנתא ראשונה על מקרקעי הווקף ללא הגבלת סכום. המשכנתא נועדה להבטיח את סכומי הערבויות במידה וידרש לפורען.

           ביום 19.11.95 הוחלפו שתי הערבויות בערבויות זהות שתוקפן הוארך מעת לעת, עובר להגשת התביעה. שתי הערבויות המקוריות לא הובאו כמוצג על ידי הצדדים להליך, אולם הוסכם כי הערבויות שהחליפו אותן ואשר הוגשו כמוצג זהות בנוסחן לערבויות המקוריות.

4.        ביום 8.11.95 נחתם בין שובל לבין י.ש.מ.פ. הסכם לביטול עיסקת-היסוד (להלן - "הסכם הביטול"). עיקרו של הסכם הביטול בשחרור כל צד לעיסקת היסוד מהחיובים שלקח על עצמו על  פיה, זאת בכפוף לקיום תנאים מסוימים על ידי כל צד, כמפורט בהסכם הביטול. בין יתר התנאים בהסכם הביטול, התחייבה י.ש.מ.פ. כלפי שובל להמציא לבנק הפועלים בטחונות מתאימים שיחליפו את הבטחונות שניתנו לבנק זה לצורך הבטחת הערבויות שנתן, ולשחרר בכך את שובל מחיוביה כלפי הבנק (סעיף 3.1 להסכם). כן התחייבה י.ש.מ.פ. להחזיר לשובל את כל התשלומים וההוצאות שנגרמו לה בפועל בגין הערבויות שנתנה (סעיף 3.2 להסכם).

           במהלך הדברים, אף שי.ש.מ.פ. ניהלה מגעים שונים לצורך עמידה בהתחייבותה לשחרר את שובל מהבטחונות שנתנה לבנק הפועלים, הדבר לא נעשה הלכה למעשה, ומצב הבטחונות לערבויות שניתנו נותר כפי שהיה בטרם הסכם הביטול. לטענת שובל, גם התחייבות י.ש.מ.פ. על פי הסכם הביטול להחזיר לה את כל התשלומים וההוצאות שנגרמו לה לא קויימה כנדרש.

5.        ביום 1.11.96 שלחה שובל מכתב התראה לי.ש.מ.פ. ובו הודיעה כי אם לא יתוקנו הפרותיה היסודיות את הסכם הביטול, תינקוט נגדה באמצעים העומדים לרשותה לשמירת זכויותיה. התראה זו לא נענתה. ביום 6.2.97 פנה בנק דיסקונט לבנק הפועלים וביקש לממש את אחת הערבויות שבידיו או, לחילופין, להאריך את תוקפה ב-3 חודשים נוספים. לבקשת שובל, הוארכו הערבויות לחודש ימים, עד ליום 22.3.97. בין לבין, הגישה שובל את התביעה נשוא הליך זה.

מהות התביעה

6.        שובל עתרה בתביעתה לסעד של צו מניעה לאסור על בנק דיסקונט להעמיד את הערבויות לפרעון, ועל בנק הפועלים - מלכבד דרישה למימוש הערבויות. עילת התביעה הינה הפרה יסודית ומתמשכת של הסכם הביטול על ידי י.ש.מ.פ. כלפיה בכך שלא החליפה את הבטחונות שנתנה שובל לבנק הפועלים בבטחונות חלופיים, ולא שלמה לה את התשלומים אותם התחייבה לשלם. שובל טענה כי י.ש.מ.פ. מפרה במכוון את הסכם הביטול ביחס להחלפת הבטחונות כדי שתוכל לנצל את הערבויות שניתנו לבנק דיסקונט לתועלתה היא, וכי יש בהתנהגותה והתנהגות אלה העומדים מאחוריה, משום תרמית וחוסר תום לב. עוד נטען כי מאחר שעיסקת היסוד, בגינה ניתנו הערבויות, התבטלה, אין עילה בדין לבנק דיסקונט לדרוש את מימוש הערבויות הבנקאיות, ודרישה זו מטעמה של י.ש.מ.פ. גובלת במעשה מרמה ומהווה נסיבה חריגה, המצדיקה את מניעת מימושן של הערבויות. כלפי בנק דיסקונט נטען כי הוא נהג בחוסר תום לב בכך שבעת קבלת הערבויות כבטחון, לא גילה לשובל את מצבה הכספי הרעוע של י.ש.מ.פ..

           בנק הפועלים תמך בעמדתה של שובל וטען כי הסכים לתת את הערבויות לבנק דיסקונט מתוך הבנה כי מדובר בערבויות שנועדו לקידום עיסקת היסוד שהוא אמור היה לשמש "בנק מלווה" במסגרתה. משעיסקת היסוד לא קויימה, אין מקום למימוש הערבויות. כן טען כנגד הצדדים לעיסקת היסוד כי לא הביאו את הסכם הביטול לידיעתו, וכי לא הוצעה לו בטוחה חילופית ראויה למשכנתא שיש בידו, המשמשת להבטחת זכויותיו במקרה של מימוש הערבויות, ולפיכך לא נעתר לשחרר את הבטוחה הקיימת.

           י.ש.מ.פ. והעומדים מאחוריה - ה"ה מילר ופיכמן, טענו בהגנתם כי פעלו כדי לשחרר את שובל מהבטחונות שנתנה אך בנק הפועלים סירב לכך ולכן סוכלה אפשרותם לעמוד בהסדר הביטול. כן טענו כי קיימו את חובת התשלומים לשובל, פרט למס ערך מוסף.

           עמדת בנק דיסקונט במשפט היתה כי הערבויות ניתנו לו להבטחת התחייבות י.ש.מ.פ. לפרוע הלוואה דולרית שהבנק נתן לה. מערכת היחסים המשפטית בין שובל לי.ש.מ.פ. אינה מעניינו, ואין עילה משפטית המצדיקה למנוע את מימוש הערבויות הבנקאיות שבידו לצורך פרעון ההלוואה.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי

7.        בית המשפט המחוזי בחן האם רשאי בנק דיסקונט לממש את הערבויות שבידו בנסיבות הענין שנוצרו, ובקשר לכך התמקד בשאלה האם הבנק היה מעורב בדרך כלשהי בעיסקת היסוד, או לפחות היה מודע לה. נקבע על ידו כי הערבויות שניתנו לבנק דיסקונט הן ערבויות אוטונומיות המנותקות לחלוטין מעיסקת היסוד, משניתנו על ידי בנק הפועלים לבנק דיסקונט לצורך הבטחת אשראי שנתן האחרון לי.ש.מ.פ.. ערבויות אלה אינן מושפעות ממערכת היחסים בין הצדדים לעיסקת היסוד, אלא מדובר בחיוב ראשוני של בנק הפועלים כלפי בנק דיסקונט שאינו תלוי בעיסקה זו. אשר ליחסים בין שובל לי.ש.מ.פ., הרקע והמניע למתן הערבויות היה אמנם קשור בציפייה למימוש עיסקת היסוד, אולם מהסכם הביטול עולה כי שני הצדדים הניחו שהערבויות אינן תלויות  בעיסקת  היסוד והן ממשיכות להתקיים גם לאחר ביטולה ולכן היה צורך לקבוע את חובת י.ש.מ.פ. לשחרר את שובל מהבטחונות שנתנה לבנק הפועלים על ידי החלפתם. כן נבחנה השאלה האם מתקיים כאן חריג מוכר המצדיק את מניעת מימושן של הערבויות, ושאלה זו נענתה בשלילה. נקבע כי גם אם י.ש.מ.פ. ופיכמן נהגו בחוסר הגינות כלפי שובל, אין התנהגותם זו יכולה להשפיע על זכותו של בנק דיסקונט, אשר פעל בתום לב ובלא קשר ומודעות לעיסקת היסוד. לאור זאת נפסק, כי אין מקום למניעת מימושן של הערבויות - מהלך שהיה פוגע באינטרס לגיטימי של בנק דיסקונט. בית המשפט הוסיף כי  אפילו ניתנה הערבות הבנקאית במישרין לי.ש.מ.פ. ולא לבנק דיסקונט, גם אז, רק מצב של מרמה חמורה מצד י.ש.מ.פ. היה מצדיק את מניעת   מימושה של הערבות הבנקאית, ומצב כגון זה לא נתקיים כאן. לאור קביעות אלה, דחה בית המשפט המחוזי את תביעת שובל.

הערעור